הכרעת דין בתיק ת"פ 16544-08-09

בכתב האישום הואשם הנאשם בביצוען של עבירות תקיפת בת-זוג, איומים ותקיפה חובלנית:

הנאשם והמתלוננת אירינה (אירה) לושקרייב היו בני זוג והתגוררו בדירתם בתל-אביב, והמעשים המיוחסים לנאשם בוצעו לטענת התביעה על-רקע רצונה של המתלוננת לסיים יחסיה עם הנאשם.

באישום הראשון נטען כי ביום 24.2.07, ברחוב ביפו, סטר הנאשם למתלוננת;

באישום השני נטען כי ביום 15.5.07 הגיע הנאשם למקום עבודתה של המתלוננת במסעדה ברחוב ירמיהו בתל-אביב, סטר לה על לחיה ואיים עליה באמרו "את בוגדת, את לא שווה כלום, אני אהרוס לך את החיים ובכל מקום שתהיי אני לא אתן לך לחיות";

באישום השלישי נטען כי ביום 12.5.07, בדירת בני הזוג, תפס הנאשם בכוח את שרה איזיאלוב קרובתה של המתלוננת, חטף מידה בכוח מפתח שהחזיקה, וגרם לה כך נפיחות ושריטות בידה;

באישום הרביעי נטען כי ביום 14.5.07, בדירת בני הזוג, על-רקע סכסוך כספי בין המתלוננת לנאשם, הצמיד הנאשם את חודם של מספריים לגרונו של ידיד של המתלוננת, אלכסנדר דור [להלן - אלכס], ואיים עליו כי אם לא יפנה את הדרך, יהרוג אותו. בהמשך, התקשר הנאשם לאלכס ואיים עליו כי אם יפנה למשטרה, יתנקם בו ולא יתן לו לחיות;

הנאשם כפר במיוחס לו:

באשר לאישום הראשון, טען כי מעולם לא היה עם המתלוננת ביפו;

באשר לאישום השני, טען כי הרבה לבקר את המתלוננת במקום עבודתה, אך מעולם לא תקף או איים;

באשר לאישום השלישי, הנאשם מאשר שלקח מפתח, אך לטענתו כלל לא נגע בשרה;

באשר לאישום הרביעי, הנאשם מאשר כי אכן היה ויכוח, אך לא היו מעשי תקיפה או איום;

הערת פתיחה - התמשכות ההליכים:

המעשים המיוחסים לנאשם בוצעו לפי הנטען באביב שנת 2007, והנה אנו כיום בשנת 2013. כתב האישום שבפני הוגש בחודש אוגוסט 2009, לאחר שאי-איתורו של הנאשם גרם לביטולו של כתב אישום קודם. לאחר הגשת כתב האישום לא התייצב הנאשם למשפטו, אלא אך לאחר שהוצא נגדו צו הבאה, ומאז נדחה התיק מדיון לדיון לבקשת ההגנה מטעמים שונים עד לדיון בו ניתנה תשובת הנאשם לאישום, ביום 6.2.11 (!). עקב חלוף הזמן שינו העדים כתובותיהם וכאשר התגלה עניין זה נמצא כי בוזבז לריק מועד ההוכחות שנקבע. גם מועד הוכחות נוסף שנקבע בוזבז לשווא שכן הסניגור המלומד לא התייצב לדיון, והנאשם טען כי מסר לו שהוא חולה. עדי התביעה נשמעו ביום 17.4.12, ולבקשת הסניגור נדחתה מסכת ההגנה למועד אליו לא התייצב הנאשם, כך ששמיעת הראיות הסתימה רק ביום 3.7.12 .

ניסיונות בית המשפט למצוא מועדים לשמיעה מוקדמת של סיכומי הצדדים לא עלו יפה עקב מחויבויות קודמות של הצדדים, וגם פרק זמן ליבראלי ביותר שניתן להגשת סיכומים בכתב נמתח שוב לבקשת הסניגור.

חלוף הזמן בין מועדי המעשים הנטענים ועד לשמיעת העדים, ודאי שיש לו משמעות בהערכת הגרסאות.

עדות המתלוננת - כללי:

המתלוננת העידה בבית המשפט, מזיכרונה. מדי פעם התקשתה בסדר הכרונולוגי של הדברים והיה צורך לרענן זיכרונה מהודעותיה, אשר הוגשו סוף-דבר על-ידי ההגנה [נ/4, נ/5, נ/6].

כבר עתה אומר, שלנוכח חלוף הזמן הניכר, שכחתם של פרטים מסוימים, לא מהותיים, וכן בלבול בסדר הדברים, אינם פוגמים ולו במעט בערכה של עדות המתלוננת, כשלעצמם.

המתלוננת והנאשם ניהלו מערכת יחסים זוגית וחיו יחד, אף שהנאשם היה מאורס לאחרת, והיה ידוע כי בעתיד יינשא לה. המתלוננת תיארה את מערכת היחסים עם הנאשם כתקינה, עד שנאשם החל להפגין קנאה כלפי המתלוננת - פרצי זעם, אלימות ואף נעילת המתלוננת בדירה. לאחר מקרים שכאלו, היו השניים מתפייסים, עד שהמצב החמיר לידי אלימות פיזית ואיומי סכין.